שוברים את הכלים? איך לשמור על הקשר גם במריבות

אנחנו בתקופה סוערת בבית: חופש גדול, מלחמה ומתח ברקע, ושני הגדולים שלי כל הזמן רבים ביניהם. איך אנחנו ההורים יכולים לשמור על הקשר שלנו איתם ועל שלהם, גם כשהם מנסים לשבור את הכלים

בום! הכוס נפלה והתנפצה

אני ביום באמת מטורף, אין לי זמן, קראתי לה לסדר משחק שהשאירה מפוזר, היא אספה ותוך כדי הפילה כוס... אין לי כוח לזה, תכף נכנסת לעוד פגישה.

והיא? מתחילה להאשים אותי שקראתי לה לאסוף משחק, שאח שלה עצבן אותה ואלו הסיבות שבכלל הכוס נשברה, שזו לא אשמתה. אני מבקשת ממנה לטאטא ומסתכלת על השעון בלחץ, וחושבת לעצמי שהרבה יותר מהר לי לטאטא לבד...

היא מתחילה לטאטא ותוך כדי אחיה אמר משהו שעצבן אותה, והיא פתחה בשביתה.

כאן כבר ממש התעצבנתי,

רציתי להעניש, להכאיב- כי לא רואים אותי!  מה זאת אומרת היא לא עושה כי התעצבנה מאחיה? למה הכל עלי, ואיך אלך לפגישה כשהזכוכיות מפוזרות בבית?

(לנשום, להשהות תגובה, ועוד פעם לנשום)

מהר מהר טאטאנו יחד, כשאני בשיא העצבים ומנסה לא לפעול לפיהם. זה כבר אחרי כמה ימים שהם רבים לא מעט, ונגמרה לי הסבלנות. שיחה קצרה לאבא שלהם עם עדכון, שיבין את הסיבה למתח בבית כשהוא מגיע בעוד כמה דקות, והלכתי לפגישה.

אחרי הפגישה הבנתי שגם הוא, שהגיע עייף אחרי יום עבודה ארוך התעצבן וכעס וצעק.

הבן שלי שהיה בכלל בדרך לבריכה ויתר ונשאר עצוב ונעלב בחדר...

אני כבר עם אורך נשימה,

נכנסתי לחדר שלו ליצור חיבור מחדש,

זוכרת שכולנו רגישים יותר בגלל תקופה סוערת של מריבות,

יודעת שלא משנה איזו שפה רגשית יש בבית, כולנו מתעצבנים, רבים, כועסים מדי פעם. הסוד לקשר קרוב הוא מה עושים אחרי:

להקשיב באמפתיה ללא שיפוט וללא הכרעה ביניהם,

לתת לכל אחד את התחושה שאני איתו, ובעדינות לעזור לו/לה להסתכל על הצד השני,

לתת חיבוק

ולזכור שאת הכוס שנשברה אי אפשר לתקן, אבל את הקשר כן...