או איך עזרתי לבן שלי להתמודד עם מתח, לחץ, התרגשות ולהכיל אותו (למרות שנעלבתי) –
ולהפוך את מסיבת הסיום בגן לחוויה נעימה לכולנו.
אנחנו כבר עמוק בחופש הגדול,
אבל הבוקר נזכרתי במשהו שקרה לפני כמה שבועות,
לפני מסיבת הסיום בגן של נטע.
הוא סיים את שנת טרום החובה, והם הכינו מסיבת סיום עתירת שירים וריקודים,
כשכמובן מקום מיוחד ניתן לבוגרי הגן העולים לכיתה א'.
אז בשבועיים שלפני הם התכוננו, למדו שירים וצעדים, הכינו מטעמים מאוד התרגשו.
תחשבו על סיר הלחץ של ההתרגשות הזו, הדיבורים על הקיץ והקייטנה הקרבה, והמעבר המשמעותי של בוגרי הגן לכיתה א' ושל הצעירים להיות בוגרים – ואז תכפילו בכ30 ילדים – יוצא דבר גדול ולא רגוע, שמתבטא כמובן גם בהתנהגות סוערת בגן, ואצלנו הרוב יוצא בעיקר בעיקר בבית...
ביום המסיבה אספתי את נטע, התכנון היה קצת זמן שקט שלי ושלו בבית,
מקלחת והתארגנות, אבא מגיע ויאללה לצאת למסיבה.
כבר בדרך הקצרה הביתה, שמתי לב שהוא לא רגוע, צועק,
מתעצבן אם משהו קטנטן לא קורה כמו שהוא רוצה...
הדרך הקצרה הצליחה להפוך לארוכה, בשמש היוקדת של ארבע אחה"צ,
ואיך שנכנסנו הביתה הוא התפרק לגמרי,
הרביץ וצעק, הדף,
לא נתן לי להשחיל מילה,
ונשכב על הרצפה בברוגז ועצבים.
גם אני כבר הייתי על הקצה,
נפגעתי, ונעלבתי....
ידעתי שכל דבר שאגיד יוביל לפיצוץ.
אז נשמתי - - - ולא דיברתי....
ניסיתי להתחבר לעצמי, למה יעזור לי (ולו) עכשיו
אולי בכלל לעזוב אותו על הרצפה בחוויה שלו?
או, סוג של תקשורת אחרת?
ועלה בי רעיון
ניגשתי אל הפסנתר, וניסיתי למצוא את המלודיה (המאד מורכבת יש לומר)
של אחד השירים מהמסיבה
נטע לא ציפה לזה, והסתקרן,
ניסה להבין מה אני מנגנת,
ודי מהר זיהה את השיר (היו לי כמה גליצ'ים אבל הכיוון הכללי הובן)
ובפזמון כבר הצטרף, עם חיוך....
ואז, אחרי שאני נשמתי וגם הוא,
אמרתי לו כמה חשוב לי שיהיה לו ולנו נעים הערב במסיבה,
נתתי לו אמפתיה לכמה שהוא מתרגש, והפעם הוא ממש התמסר ובא אלי להתרפקות וחיבוק
שאלתי אותו מה יכול לעזור לו
כבר לא ממש זוכרת, אבל נדמה לי שהצעתי לאכול פרי ולשמוע סיפור,
זה כבר לא ממש משנה....
אני אוספת את הרגעים האלו של החיבור בינינו,
ומזכירה לעצמי שרגע כזה מדי פעם זה כמעט כל מה שצריך
כדי לשדר לו שאני רואה ומבינה אותו, ואם לא אז לפחות מנסה, שאכפת לי
כדי שהיחסים שלנו ימשיכו לעלות כיתה גם בשנה הבאה,
ובשנה שאחריה
פורסם ב-16.7.23
Commentaires